יחסי אקדמיה-פריפריה

הציבור החרדי, המונה כ- 1,200,000 נפש, מאופיין בדינאמיות רבה, הנובעת בעיקרה מהריבוי הטבעי הגבוה ומהגירה פנימית רחבת היקף, ההולכת ומתחזקת בעשור האחרון, ממרכזי הערים הוותיקות לערים ולשכונות חדשות בפריפריה בצפונה ובדרומה של המדינה. כ- 20% ויותר מהחרדים גרים בפריפריה, ושיעור זה עתיד לגדול באופן משמעותי הודות לתנאים המיוחדים שמציעות ערי הפריפריה לאוכלוסייה החרדית, כמו דיור זול וחיים קהילתיים מלאים.

מדיניות שילוב חרדים בתעסוקה ובהשכלה בעשור האחרון הקדישה את עיקר המשאבים לקידום האוכלוסייה החרדית במרכז הארץ, בהתעלם מההגירה החרדית לאזורי הפריפריה הרחוקה של ישראל באותן השנים, לאזורים שבלאו הכי אינם משופעים בהזדמנויות תעסוקתיות איכותיות.

מדיניות זו צריכה כעת להתמודד עם תנועת ההגירה החרדית לפריפריה, עם מתן המענה לקבוצות החרדיות הנמצאות בשוליים הגיאוגרפיים והחברתיים של הציבור החרדי ואשר חלקן אינן נכנסות להגדרת "מיהו חרדי" במל"ג, עם פיתוח השכלה גבוהה – בעיקר לנשים מהקבוצות השמרניות יותר שהיגרו לפרפריה – ובאופן מובנה עם ההתנגדות של מערכת ההשכלה הגבוה לבניית מענים הכוללים הפרדה בין המינים בתוך המוסדות האקדמיים.

ההרצאה תתמקד בצרכים, באתגרים ובהזדמנויות בקידום תעסוקה והשכלה גבוהה לאוכלוסייה החרדית במרחב זה. בסופה של ההרצאה יוצג סיפורם של המורים החרדים בפריפריה המשלימים את לימודיהם לתואר ראשון במכללות להוראה ובאוניברסיטאות ובהזדמנויות התעסוקתיות הניתנות להם לאחר סיום התואר.

רקע:

כניסתם של צעירים חרדים ללימודים באקדמיה, הינה תופעה חדשה יחסית. מידת השפעתה על זהותם של צעירים אלו כמעט ולא נחקרה. מטרת המחקר הנוכחי הייתה, לבדוק השפעת החשיפה ללימודים אקדמאיים על שינויים בזהות החרדית, על ההתייחסות לחברה הכללית ועל רמת השמירה על אורח החיים החרדי.

המחקר התבסס על ארבע קבוצות מיקוד של חרדים: גברים אקדמאים, נשים אקדמאיות, גברים שאינם-אקדמאים, נשים שאינן-אקדמאיות.

ממצאים עיקריים:

בהתייחס למידת ההשפעה של החשיפה לעולם האקדמי – לא נמצאו הבדלים בין קבוצת החרדים האקדמאים לבין אלו שאינם אקדמאים. האקדמאים ראו בלימודים באקדמיה כלי אינסטרומנטלי להשגת פרנסה גרידא, ללא רצון להשתלבות בה ו/או בחברה הכללית. רובם טענו כי הלימודים באקדמיה נוגדים את אורח החיים החרדי, והסכימו כי חרדי שלמד באקדמיה לעולם לא יוכל להיות חרדי "הָארְדְקוֹר".

לעומת זאת נמצא הבדלים בין הקבוצות לגבי השאלות הבאות:

• האם לחרדים יש מה ללמוד מקבוצות אחרות באוכלוסייה? – קבוצת הלא-אקדמאים סברה כי אין לחרדים מה ללמוד מאחרים, בעוד האקדמאים סברו כי חרדים יכולים ללמוד מאחרים נימוסים, הליכות וידע.
• האם המדינה והחברה הכללית רודפים את החרדים? – בקבוצת הלא-אקדמאים הייתה תמימות דעים שכן, ואילו בקבוצת האקדמאים היו דעות חלוקות.
• האם אורח החיים החרדי הנו אופציה בלעדית לשמירה על המסורת היהודית? – בקבוצת האברכים הייתה תמימות דעים שכן, בעוד בקבוצת האקדמאים היו דעות חלוקות.

ברוב הנושאים לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הגברים והנשים (בשתי ההקבצות)

לסיכום: על אף שהאקדמאים למדו ברובם במסגרת אקדמית כללית ומעורבת, עמדותיהם לגבי התבדלות מהחברה הכללית ושמירה על אורח החיים החרדי המסורתי לא השתנו. יחד עם זאת ניתן למצוא נקודות בהן עמדת האקדמאים הייתה שונה מהמקובל בקהילה החרדית: פחות חשש מרדיפה של החברה הכללית, הבנה כי לחרדים יש מה ללמוד מקבוצות אחרות, ועמדה של חלקם כי אורח החיים החרדי אינו האופציה הבלעדית לשמירה על המסורת היהודית.

תודות: לעמיתי ד"ר שלמה בלאק חבר ושותף למחקר, ולמנחי עבודת הד"ר, פרופ' גבריאל הורנצ'יק וד"ר יואב ברגמן, על עזרתם ותמיכתם במהלך כל הדרך.

מטרת ההרצאה להציג כיצד המרחב האקדמי יכול להוות עוגן להצלחה והשתלבות סטודנטים מהחברה הערבית. נציג מערך הסיוע הייחודי והמותאם שנבנה ברופין, להתבונן על הקשרו להוות סיוע ותמיכה ולבחון כיצד ניתן לשפרו תוך התייחסות לאופן של איך ומי מציע מערך סיוע זה. הדיון מתייחס לחשיבות תפקיד האקדמיה ביצירת מערך סיוע מותאם ומודע להקשר התרבותי, החברתי, המגדרי, המעמדי, הסוציו-פוליטי, ולהיות הסטודנט/ית הערבים מיעוט לאומי ופעמים רבות, "דור ראשון להשכלה" באקדמיה הישראלית.

המרכז האקדמי רופין, באמצעות דיקאן הסטודנטים, יצר מגוון רחב של מענים מותאמי הקשר. בשנת 2020, בוצע מחקר הערכה שבחן את הקשרים בין קבלת שירותים ובין ההישגים הלימודיים, תוך בחינת מערך הסיוע וכיצד נבנה.

במחקר נמצא כי סיוע כלכלי תורם להישגים הלימודיים. סיוע לימודי נמצא כי קשור דווקא בירידה בממוצע הציונים. לדעתנו שני הסברים אפשריים: ראשית, ייתכן כי מי שמלכתחילה פונה לקבלת סיוע לימודי מתקשה בתחום הלימודי ולרוב דור ראשון להשכלה גבוהה. שנית, יש מקום לבחון את אופי והיקף הסיוע, את מידת התאמתו לסטודנטים אלו ועל ידי מי ניתן. ממצא נוסף קשור למגדר, לפיו שיעור הנשים מקבלות הסיוע גבוה באופן מובהק משיעור הגברים מקבלי הסיוע. באמצעות הממצאים נדון באופן ביקורתי בתפקידה של האקדמיה הישראלית, הסגלים האקדמיים והמנהליים ונותני השירותים במוסדות האקדמיים ביצירת מרחב ומערך סיוע מאפשר עבור דור העתיד בחברה הערבית בהשכלה הגבוהה.

חברת המיעוט של הפלסטינאים אזרחי ישראל עוברת בשנים האחרונות תהליכי שינוי ומודרניזציה מרחיקי לכת. המשפחה, בה עוסקת עבודה זו, מהווה אתר מעניין למחקר אודות המתח שבין המשכיות לשינוי. באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים עם 20 סטודנטיות וסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות ומשתייכים לקבוצות השונות המרכיבות את החברה הערבית בישראל, המחקר מתחקה אחר תהליך החינוך שעברו הצעירים הערבים בבית הוריהם ומתאר את האופן שבו העבירו ההורים מסרים אודות השכלה לילדיהם. המרואיינים מתארים את משפחותיהם כמי שפועלות לצייד אותם בכלים שיאפשרו להם פריצת דרך ויצירת שינוי בתסריט ההתבגרות המסורתי. כך, אנו מקבלים מבט עדכני על תהליכי השינוי שעוברת החברה הפלסטינאית בישראל מבעד לעדשה המשפחתית.

הממצאים מצביעים על כך, כי הצעירים והמבוגרים אכן שותפים באימוץ ההשכלה כמסלול ראוי ונדרש של התבגרות. אך המשמעות, שכל אחד מן הדורות מעניק להשכלה, משתנה: בעוד ההורים מדגישים את המשמעות האינסטרומנטלית של ההשכלה – מוביליות כלכלית וחברתית, הרי שהצעירים מציגים את ההשכלה כחלק מהרצון למימוש עצמי. הצעירים מתארים את הפערים הללו, תוך הדגשת השתייכותם לדור צעיר וחדש האוחז בערכים ובתפיסת עולם שונה מאשר זו של המבוגרים. נתונים ראשוניים על השלכות משבר הקורונה על סטודנטים ערבים יידונו בהרצאה.

מטרת המחקר לבחון את האתגרים של פרחי הוראה בדואים הלומדים במכללה רב-תרבותית בדרום הארץ, כפי שהם עולים מאירועים משמעותיים שהם חוו. המחקר מבוסס על גישת חקר השיח. במחקר השתתפו 30 פרחי הוראה הלומדים במכללה רב-תרבותית בדרום-הארץ. איסוף הנתונים נעשה באמצעות שאלון נרטיבי לפי שיטת "חייך-הם-ספר, שבו המשתתפים התבקשו לכתוב את סיפורי חייהם.

ממצאי המחקר הצביעו על האתגרים עימם מתמודדים צעירים וצעירות בדואים. אתגרים אלו קשורים, בין היתר, למאפייני מערכת החינוך הבדואית, שאינה מסלילה את דרכם להשכלה הגבוהה; להליך הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה; ועוד. בנוסף נמצאו אתגרים ייחודים עבור צעירות בדואיות כמו אפליה מגדרית או קונפליקט בין לימודים אקדמיים להורות. מתוך התבוננות על מגוון האתגרים שהעלו המשתתפים, זוהו דפוסי התמודדות שונים: הצעירים דיווחו בהרחבה על האתגרים, אך לא התייחסו לדרכי התמודדות איתם. הם בחרו להתמודד עם האתגרים רק ברמה הרגשית. לעומתם, הצעירות היו נחושות יותר והתמודדו עם האתגרים באופן פעיל וסופר-אקטיבי בדרך להגשמת חלומן ועתידן המקצועי.

המחקר חושף נקודת מבט ייחודית על האתגרים שעימם מתמודדים סטודנטים בדואים בדרכם אל המוסדות להשכלה גבוהה. לאחר שהצליחו להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה, הם ממצבים את עצמם ביחס לתרבות שבה גדלו, וגם וביחס לחברה הישראלית. באמצעות מיצוב זה הם מקדמים את חשיבות ההשכלה הגבוהה בקהילה הבדואית, באופן שלא היה נהוג קודם לכן, ומוכיחים שאפשר להשתלב היטב בחברה הישראלית.

מילות מפתח: הקהילה הבדואית בנגב, פרחי הוראה, אתגרים,  רב-תרבותיות, ניתוח שיח, חייך הם ספר.

המקור של אי השוויון החברתי הוא חלוקה לא צודקת של טובין. הרעיון של עירוניות מעגלית וארגז כלים טכנולוגי, מהווה תגובה לסוגיית אי השוויון המרחבי. ארבע הנחות עבודה:

• ערים הם מרחב דרכו אפשר לייצר מעגליות באופני הצריכה: ערים אינן רק מקור למשבר סביבתי וחברתי, הן גם משאב פוטנציאלי. עירוניות מעגלית מזמינה מבט אחר על ערים: המרחב העירוני במובנו הפיזי והחברתי – מרחב המאפשר "לסגור את המעגל": לייצר אלטרנטיבה לתפיסה הליניארית "יצרנו-השתמשנו-זרקנו". העיר יכולה לסייע "לסגור את הלופ" ולעבור לפעילות מעגלית ביחס לטובין הנחוצים לאנשים בכלל ולאנשים החיים בעוני בפרט.
• ממאבק על נתחים מהעוגה – לפעולה משותפת להגדלת העוגה: תגובה לאי שוויון אינה רק השאלה – מי מקבל נתח מהעוגה, אלא גם מה גודל העוגה. כלכלה מעגלית משנה את שיח אי השוויון ממאבק בין קבוצות, לשיתוף פעולה בין קבוצות ולהגדלת עוגת המשאבים.
• עירונית מעגלית היא הסיפור החדש של הקשר שבין האדם והסביבה: עירוניות מעגלית נענית לאתגר של עיסוק משולב במשבר החברתי והמשבר הסביבתי.
• Tech for change: עירוניות מעגלית אינה רק המשגה של שדה ידע חדש, היא קריאה לפיתוח ארגז כלים מוטה טכנולוגיה. אירוע הפיתוח הטכנולוגי חוסה תחת Community Engagement – פדגוגיה של למידה אקדמית במכון טכנולוגי מתוך שותפות עם תושבי העיר. כך קמפוס שלם לוקח חלק במאמץ ומאתגר את תהליך הלמידה שהוא מציע לתלמידיו שכעת מתבקשים לפתח עם תושבים בגובה העיניים ולאתגר את העולם בשאלות של אתיקה והשלכות חברתיות של פיתוחים טכנולוגים.

דוגמאות: ממשק דיגיטלי (אפליקציה) באמצעותה פקחים עירוניים מיידעים את מערכות הרווחה על מצבם של קשישים עריריים; ממשק דיגיטלי לרשת חברתית בשכונת הדר, בשותפות אגף הרווחה העירוני, עמותות וקהילות המשימה; ממשק דיגיטלי לאיסוף תרופות והעברתם לנזקקים; נייר מדיניות בנושא פאנלים סולאריים בגגות בתים משותפים והפוטנציאל לצמצום אי-השוויון הכלכלי.

פארק ההיי-טק גב-ים נגב הוקם על בסיס חזון של שיתוף פעולה בין תעשיית ההיי-טק לבין מרכזי המצוינות של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מתוך הבנה כי תעשיית ההיי-טק הדרומית אשר הולכת וצומחת תידרש בשנים הקרובות למקורות הון אנושי מתחדשים ואיכותיים, אותם ניתן למצוא במרכזי המצוינות. יחד עם זאת, מרבית החברות הנמצאות בפארק מעוניינות בכח אדם מנוסה ומיומן ובעצם אינן מנצלות את פוטנציאל התעסוקה של הסטודנטים/ות באוניברסיטה. הדבר נובע בעיקר מרצון לגייס לשורות החברות עובדים/ות מנוסים/ות על פני  בלתי מנוסים/ות.

במטרה לייצר עתודת הון אנושי משמעותית, הוקמה תוכנית ההתמחות להיי-טק "starship", אשר נהגתה יחד על ידי הנהלת פארק ההיי-טק גב-ים נגב, המרכז לפיתוח קריירה והמחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע באוניברסיטת בן-גוריון ובתמיכת ארגון "אלומה". התוכנית המאפשרת למשתתפים בה לצבור ניסיון מעשי עוד במהלך הלימודים ובכך להגדיל את סיכויי הקליטה שלהם לחברות בפארק ההייטק בבאר-שבע ולבסס את מרכז החיים שלהם בנגב.

בשני המחזורים הראשונים נחשפו המתמחים/ות (כ-60) לתהליכי העבודה בחברות ההיי-טק ולמגוון פרויקטים הן בפיתוח מערכות והן בניתוח נתונים הכוללים: פיתוח רכיבים משמעותיים במוצרי החברות, פיתוח אבי טיפוס למוצרים עתידיים ויישומים לניהול פנימי של החברות. החברות חנכו את הסטודנטים/ות וזכו להתוודע להון האנושי המצוין הנמצא באוניברסיטה. מכיוון שכך, חלק מהמתמחים/ות שהשתתפו בתוכנית גויסו עם סיום התכנית לחברות אלו, למרות מגבלת הניסיון שהוזכרה לעיל. לאור הצלחת התוכנית, הביקוש לתוכנית מצד החברות גדל.

ניצן פורת- גוטוירץ – יועצת קריירה והתמחות במרכז לפיתוח קריירה בשיתוף מרכז לאודר לקידום התעסוקה בנגב

רועי צוובנר – מנכ"ל פארק ההיי-טק גב-ים נגב

מיטל צור ה- מנהלת המרכז לפיתוח קריירה בשיתוף מרכז לאודר לקידום התעסוקה בנגב

טלי צור אריה – יועצת קריירה והתמחות

אלינה רודוי-זילברמן – ממונה על ביקורים ואופרציה בפארק ההיי-טק גב-ים נגב

מור לובקר – אחראית ביקורים ואופרציה בפארק ההיי-טק גב-ים נגב

פרופ' ארנון שטורם – חבר סגל במחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע ומוביל אקדמי של תוכנית ההתמחות

אנו נטען כי הניסיון לבטל את מגדל השן האקדמי ובמקומו לייצר שותפות אקדמיה-קהילה, החיובי לכשעצמו, נידון לכישלון כל עוד הוא ממוקד בהנגשת ההשכלה לפריפריה, משום שהמשמעות של 'הנגשה' חוטאים לשאיפה המקורית להצטיינות אקדמית (Areté) ומצמצמים באופן מסוכן את ממד השותפות בין האקדמיה לקהילה. כאלטרנטיבה יוצג פרויקט אקדמיה בכיכר, אשר הוקם במאהל המחאה קריית שמונה ב2011. ניתוח תהליכי העבודה, הכישלונות וההצלחות של הפרויקט מלמד על מושגי יסוד ועקרונות פעולה מכוננים ביחסי אקדמיה קהילה. אנו נטען כי הניסיון לממש 'שותפות' במלוא מובן המילה מייצר מחויבות לסולידריות רחבה ובכך גם מערער על גבולות ה'אני'. במובן זה 'שותפות' שונה מ'תרומה', 'הנגשה' או 'שיתוף פעולה' צר וזמני, כזה המותנה בניצחון אישי ('win-win'); ובמובן זה 'שותפות אקדמיה-קהילה' מערערת על הסטנדרטיזציה הנוכחית לגבי מצוינות אקדמית אך אינה מנמיכה את האקדמיה לטובת הקהילה אלא דווקא להפך, מנסה לחזור אל תפיסה קלאסית והוליסטית של איכות, כזה הדורשת יותר מכל המעורבים, כל אחד בעולמו.

פרופ' אילת שביט*, המכללה האקדמית תל חי והטכניון  ויעל סילבר*, המכללה האקדמית תל חי

*תרומה שווה להרצאה

עשרות מסמכים, מאמרים ודוחות מחקר נכתבו על הצורך ברפורמה במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה. רוב הגישות החדשניות ידועות וקשה לחדש בתיאוריה. הבעיה היא שלמרות ההיכרות עם מרחב הפתרונות, היישום המערכתי שלהם בשטח הוא חלקי ואיטי, על רקע המורכבות של מערכות החינוך וההשכלה הגבוהה. האתגר אינו רק להתוות רעיונות טובים אלא לשכנע את כל הגורמים להשתתף ביישום. כדי להניע תהליך אפקטיבי לקידום החינוך בכל הקשור להקניית ידע וכישורי המאה ה-21, שהוא אתגר משותף לכל שרשרת החינוך, מתקיים כעת יישום חלוץ (פיילוט) לשיפור הממשק שבין האקדמיה ובתי ספר, וליצירת תשתית שבה לכל בעלי העניין תהיה מוטיבציה לחולל שינויים.

השנה אנו פועלים ליצירת תשתית אקוסיסטם  המורכבת מן הגופים הבאים: משרד החינוך ( האגף לתוכניות לאומיות והמינהל הבכיר לחינוך טכנולוגי-מדעי), הטכניון (דקאן לימודי הסמכה והמרכז לרישום וקבלה), חמישה בתי"ס תיכוניים המייצגים את המגוון הסוציו-אקונומי והמגזרי של  ישראל, הצבא באמצעות חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם בצה"ל והמרכז הארצי לבחינות ולהערכה.

מדדי הצלחה של פיילוט הממשק הם: היקף ואיכות רכישת כישורי המאה ה -21 בבתי"ס תיכוניים ובאקדמיה, העלאת אחוז בוגרי בתי"ס מהפריפריה המתקבלים לאקדמיה; היקף השינויים וההתאמות בקריטריונים לקבלה ולמיון באקדמיה ובצה"ל ; תועלות ותובנות של יוזמות שונות של השותפים בפיילוט לחיזוק הממשק בין בתיה"ס לאקדמיה; שביעות רצון ותובנות של משתתפי הפיילוט ובעלי העניין; מידת הבשלות, בעקבות הפיילוט, ליישום מתקדם ורוחבי (upscaling) של הלקחים והמסקנות בכלל מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה בישראל.

ד"ר אלי איזנברג, פרופ' ארנון בנטור, ד"ר אביגדור זוננשיין – עמיתי מחקר בכירים במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית

מגיפת הקורונה הציבה מראה מול החברה באופן המשקף את הפערים החברתיים, את ההזנחה רבת השנים של מערכות ציבוריות ובראשן מערכת הבריאות. מאידך התארגנות שונות המשלבות בין החברה האזרחית, הממשל בדגש על רשויות מקומיות והאקדמיה, השכילו לתת מענה ולקדם חוסן קהילתי.

בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון יחד עם יוזמת Negev Now, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות והחברה האזרחית, מקדמים בשנים האחרונות תפיסה של עושים מקום בריא (Healthy Placemaking) בשילוב של קורס אקדמי מוכוון קהילה. בשנים האחרונות היוזמה התפתחה גם לרמה האזורית יחד אשכול נגב מזרחי ומערבי. יוצגו העקרונות של התהליך, האתגרים וההזדמנויות בימי קורונה ולאחריה.

הדיון אודות מדיניות העדפה מתקנת נסוב פעמים רבות סביב צורכם של מוסדות השכלה גבוהה לשמר את עיקרון המריטוקרטיה בקבלה. מבחינה מוסדית דילמה אחת בולטת במיוחד: האם הגמשת תנאי הקבלה תוביל לקבלתם של סטודנטים שלא יעמדו בדרישות המסלול האקדמי וסופם נשירה? המחקר הנוכחי בוחן סוגיה זו באמצעות ניתוח רישומים מנהליים של 41,483 סטודנטים לתואר בוגר שלמדו באוניברסיטה העברית בירושלים (2015-2003). כחמישה אחוזים מבניהם זוהו כזכאים בתכנית הישראלית להעדפה מתקנת, "ראויים לקידום." התכנית בניהולה של האגודה לקידום החינוך ירושלים מאפשרת למתעניינים להגיש בקשה (טרם הרשמתם למוסדות הלימוד) לבדיקת זכאותם כראויים לקידום, כאשר מעמד סוציו-אקונומי הינו המדד המרכזי. סטטיסטיקה תיאורית העלתה שאין הבדלים מובהקים בשיעור הנשירה בין ראויים לקידום (21.3%) לשאר הסטודנטים (20.3%). מודלי רגרסיה היררכית ומודלים של עצי החלטה איששו מגמה זו. הממצאים מראים את העדיפות של ממוצע ציונים בשנה א' ומשתנים אקדמיים אחרים לניבוי נשירה. הם גם מאששים את הממצא שמועדפים לקידום נושרים בשיעורים כמעט זהים לאלו של עמיתיהם המקבילים וכן לאלו של סטודנטים השייכים לקבוצות סיכון מסורתיות (בוגרי מכינות קדם אקדמיות, מהפריפריה ומיעוטים). לפיכך, אנו מציעים כי תחת תנאים מסוימים, המוסדות אינם משלמים שום מחיר בכך שהם מקבלים סטודנטים באמצעות נתיב העדפה המתקנת. לפיכך, המוסדות יכולים וצריכים להרחיב את שעריהם.

הצלחה בלימודים אקדמיים מהווה פקטור משמעותי להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה, וכך  למוביליות חברתית ולמעורבות אזרחית. הצלחה אקדמית נמצאה במחקרים כבעלת קורלציה לתחושת שייכות.

המחקר המוצג נועד לבחון את הגורמים המשפיעים על תחושת השייכות של סטודנטים בישראל למוסד הלימודים ולמרחבים נוספים, וכן את הקשר בין תחושת השייכות לבין הצלחה אקדמית.

המחקר מבוסס על תשובותיהם של 3,500 משיבים לסקר שנערך בקרב צעירים אקדמאים (מתחת לגיל 40, בוגרי תוכניות הצעירים של עמותת אלומה. הסקר כלל שאלות דמוגרפיות, שאלון אישיות (Grit מקוצר), מידע על הצלחה אקדמית ומקבץ שאלות הנוגעות לשייכות למרחבים שונים: משפחה, יישוב, קהילה, מוסד הלימודים והחברה הישראלית.

הממצאים העיקריים תומכים בממצאים ממחקרים קודמים בעולם ומעידים על קשר בין רמת השייכות למוסד הלימודים לבין הצלחה אקדמית. שני משתנים מרכזיים נמצאו כמנבאים שייכות למוסד לימודים ולהצלחה אקדמית: 1. הערכת ההורים את הבחירה בלימודים אקדמיים ו- 2. תכונת ה-Grit – שילוב של להט, התמדה ונחישות.

שני משתנים אלו נמצאו כמצמצמים את פערי הציונים בין סטודנטים ממעמד נמוך לגבוה, דור ראשון להשכלה לעומת סטודנטים להורים אקדמאים ובקרב ערבים ויוצאי אתיופיה לאוכלוסייה הכללית.

ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות שבתמיכה הורית ובפיתוח תכונת ה-Grit, עבור סטודנטים מאוכלוסיות פריפריאליות, כמפתח להגברת תחושת השייכות המוסדית ולהעלאת סיכוייהם להצלחה אקדמית.

כנציגי הסטודנטים, תפיסת עולמנו רואה באקדמיה כלי מרכזי למוביליות של צעירי החברה בכלל וצעירי הפריפריה בפרט, אנו מאמינים בעיקרון החברתי לפיו שוויון הזדמנויות באקדמיה מתבטא בסיכוי של הפרט למימוש עצמי, והשגת מוביליות באמצעות רכישת השכלה גבוהה, ללא תלות במשתני הרקע שלו.

מקובל למדוד פריפריה חברתית על פי אשכולות סוציו-אקונומיים, זאת למרות שאינה מיוחסת בהכרח רק להתיישבות הגיאוגרפית. בהקשר האקדמי, המבחן לחברה פריפריאלית הוא בחשיפה מוגבלת לאקדמיה, ובריבוי צעירים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה. נתייחס לסיבות שונות אשר הובילו את הפריפריה למציאות בה דור של צעירים הם בעלי מרחב בחירה מצומצם ושיעורי מוביליות פחותים. כיום מל"ג וות"ת מפעילות תוכניות הנגשה רב שנתיות למגוון אוכלוסיות עם ייצוג חסר, אל מול תכניות אלו ישנן קבוצות באוכלוסייה אשר אינן מקבלות מענה ראוי, והן חוות פערים לימודיים וחברתיים. הקבוצה המשמעותית מבין אלו היא הפריפריה הגיאו-חברתית, אשר מאופיינת בהיותה דור ראשון להשכלה גבוהה. יצויין כי ישנם מענים מסויימים בתוכניות שונות של המל"ג-ות"ת לאוכלוסיה זו, אך הם כאיים בודדים על פני מחזור החיים הסטודנטיאלי.

בצעירים וצעירות מהפריפריה הגיאו-חברתית טמון פוטנציאל להשגת שילוב איכותי בשוק התעסוקה, הגדלת הפריון, וצמצום פערים חברתיים. לפיכך, אנו סבורים כי יש לקדם עשייה רחבה והוליסטית לקידום צעירים בפריפריה ועל כך נרחיב בדברינו.

גיוון הרכב הלומדים נמצא בלב סדר היום של מערכות השכלה גבוהה בישראל ובעולם. בישראל מדיניות זו מאופיינת במלכוד. תשתיות, משאבים ותוכניות רבות מושקעות בקידום גיוון ומקדמות בפועל שוויון והוגנות. במקביל, חקיקה והסדרת מנגנוני המדיניות מעגנות לא פעם דווקא פרקטיקות של הזנחה, אפליה, תיוג והדרה. בהרצאה אני שואלת מי נכלל במדיניות הגיוון בישראל? מה היו מניעיה? וכיצד אלה עשויים להסביר את מלכוד המדיניות?

הטענה המרכזית היא שמדיניות הגיוון היא דו-מימדית: כלכלית-חברתית ואזרחית-לאומית. הדינאמיקה שבין הממדים מסבירה את מלכוד המדיניות. המדינה מסדירה מערכת יחסים עם קבוצות שונות בהתבסס על רווחיותן הכלכלית-חברתית, ועל תרומתן ושייכותן האזרחית-לאומית. אגב כך, היא מגבירה שוויון והוגנות בעבור הנכללים במדיניות במדדי ייצוג והשתתפות, אך משמרת אי-שוויון במדדי שייכות.

המחקר מתמקד במקרה הישראלי של עיצוב מדיניות גיוון הרכב הלומדים במהלך שתי התוכניות הרב-שנתיות האחרונות של ות"ת  (2021/22-2010/11), שם עוצבה המדיניות כתוכניות מובחנות בעבור קבוצות אתנו-לאומיות שונות: ערבים, דרוזים וצ'רקסים; חרדים; ויוצאי אתיופיה. הוא מחדש להבנת המדיניות מנקודת המבט של מעצביה. אני מסתמכת על מסמכי מדיניות ועל 17 ראיונות סמי-מובנים עם מעצבי מדיניות לאומיים, ועל 37 ראיונות סמי-מובנים עם מעצבי ומיישמי המדיניות בשלושה מוסדות נבחרים: אוניברסיטה, מכללה מתוקצבת ומכללה לא-מתוקצבת. הניתוח נעשה בגישה איכותנית-פרשנית שהתמקדה במסגרות שיח המדיניות.

השאיפה להרחיב את הנגשת ההשכלה הגבוהה מאפיינת את מרבית מדינות העולם, וזאת כתוצאה משתי אמונות רווחות: הראשונה – שההרחבה תגביר הון אנושי וכתוצאה את יכולת התחרות בשוק הגלובלי ואת הצמיחה, והשנייה – שהרחבת ההנגשה תשפר את הניידות החברתית ואת השוויון. גם בישראל, כמו בעולם,  התרחבה ההשכלה הגבוהה והונגשה. הנגשה זו הונעה עד כה על ידי שני מנגנונים עיקריים: תוספת מוסדות והורדת תנאי סף הכניסה.

המחקר שיוצג בוחן דרך הנגשה שלישית: הגעה לאקדמיה דרך מסלול אקדמי-היברידי שעובר דרך השכלה על-תיכונית מקצועית (הנדסאית), וזאת בדומה למסלולים שנמצאו במדינות אחרות. בסיועו של בסיס נתונים מינהלתי רחב שעוקב אחר שנתון מלא של מסיימי תיכון לאורך 15 שנים של רכישת השכלה, המחקר מתאר את המסלול האקדמי-היברידי ואת אוכלוסיית תלמידיו , אותה הוא משווה לתלמידי המסלול האקדמי המסורתי.

הממצאים מראים שמסלול אקדמי-היברידי שכזה מתקיים בישראל ומקיף 3% מהשנתון, 7% מהאקדמאים, 12% מבוגרי מכללות ו-16% מהמהנדסים. הוא נוטה לצאת בעיקר מלימודי הנדסאות תחת משרד החינוך ולהוביל ללימודי הנדסה ולמכללות אקדמיות. יש בו ייצוג יתר ליוצאי חבר העמים ולבוגרי הנתיב הטכנולוגי. בשונה מהמסלול האקדמי-מסורתי הוא מושך אליו בעיקר תלמידים מרקע חלש שהנם בעלי יכולת לימודית טובה. טענת החוקרים היא שתפיסת ההשכלה ההנדסאית כמבוי סתום מפספסת את תפקידה החשוב בהנגשת ההשכלה האקדמית.

מחקר זה עוסק במאפייני החוויה הלימודית של סטודנטיות וסטודנטים מזרחים באוניברסיטאות בישראל. החוויה הלימודית התבררה מול נושאי לימוד שהסטודנטיות זיהו כקשורות לזהותן המזרחית. באופן גס אפשר לחלק את החוויה לשני חלקים: האחד – מקרים שבהם הסטודנטיות הרגישו כי קיים פער בין הידע המוכר להן מחוויית החיים שלהן ובין הנושא הנלמד בכיתה. וחלק שני – מקרים שבהם הסטודנטים הרגישו כי קיימת הלימה בין הידע המוכר להם על הנושא הנלמד בכיתה ובין חווית החיים שלהם והידע המוקדם שלהם על אותו נושא.

האופן שבו החוויה נתפסת בעיני הסטודנטים קשור במקרים רבים להשתתפות הפעילה של הסטודנטית באמצעות דיבור בתהליך הלמידה ובעיצוב הידע עצמו. ככל שהסטודנטית מרגישה שהיא יכולה להשתתף באופן פעיל יותר בתהליך יצירת הידע, כך תהיה החוויה הלימודית שלה חיובית יותר. ולהפך – ככל שהסטודנט מרגיש כי המרחב בכיתה אינו מאפשר לו לשתף את נקודת מבטו ולהשפיע על האופן שבו מעוצב הידע הנלמד, כך תהיה החוויה שלו שלילית יותר.

בהרצאה זו אבקש להציע דיון אוטואתנוגרפי על "הארון של דור ראשון". מבעד לפרספקטיבה תיאורטית מגדרית וקווירית אבחן את מרכיבי החוויה של דור ראשון באקדמיה דרך הפרדיגמה של יציאה מהארון במרחבים שונים (מרגע ההשתתפות בקבוצת תמיכה ועד לרגע פתיחת מיקרופון בשידור ציבורי). אברר כיצד מובנה השיח הפרסונאלי סביב הסוגייה הפוליטית, כיצד הדבר מוצג מול "העצמי" ומול "האחר", לאלו תגובות הוא זוכה ומול אלו שדות הוא מנהל משאים ומתנים דינאמיים או חד-פעמיים?

בהרצאה אביא לניתוח חוויות רפלקסיביות משני מרחבים. בין השנים 2017-2018 השתתפתי בסדנה מיוחדת במרכז מינרבה באוני' ת"א המוקדשת לדור ראשון. שם פגשתי חוויות מגוונות של יציאה מהארון של דור ראשון; שם הבנתי שאין ארון אחד, ואין חוויה אחת. לעיתים תיאוריית ההיצטלביות (intersectionality) קרסה לנגד עיניי כשראיתי כיצד השיח האתני נעשה דווקא מפלג בין חברי\ות הקבוצה, יותר מאשר מקרב. לא פעם היו סדקים בחוויית הדיכוי המשותף, כשהמזרחית ביקשה לייחד את הפריפריה מול הקיבוצים, או כשהאשכנזי עמד על בלעדיותה של השואה כטראומה במישור אחר בהקשרים חינוכיים רב-דוריים.

'דור ראשון להשכלה גבוהה' ((First Generation Students, היא קטגוריה חברתית שהוטבעה בעקבות חקיקת החוק האמריקאי להשכלה גבוהה (HEA 1965) במטרה להגדיר את השכבה הדמוגרפית של מי שהם הראשונים ממשפחתם לרכוש השכלה גבוהה. מרבית המחקר שהתפתח בעולם דן בקשר וההשפעה שיש להעדר השכלה אקדמית להורים על הנגישות להשכלה גבוהה, לבחירות של מסלולי לימוד, ולחווית הזרות והניכור של 'הראשונים' במוסד האקדמי, וכן בסיווגים והגדרות של סוגי ההשכלה ההורית, השימוש באלו למדידה של הצלחה אקדמית, ולתכנון מענים מוסדיים לתמיכה וקידום 'מגוון' ((diversity. בישראל, למרות היעדים השוויונים של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, נשמרים פערים לאומיים, אתניים, מעמדיים, מגדריים ובין דוריים בנגישות להשכלה גבוהה. בנוסף, הדיון במשמעות החברתית והפוליטית של הקטגוריה מועט, היא אינה מופיעה בפרסומי המל"ג, האוכלוסיות המסתופפות תחתיה מטופלות באופן נפרד , והשימוש בה לגיבוש מדיניות ומענים מצומצם.
אחד המענים שעשו שימוש במונח 'דור ראשון להשכלה גבוהה' היא 'הסדנה הביקורתית לדור ראשון להשכלה גבוהה' המתקיימת באוניברסיטת תל אביב מזה כחמש שנים. בהרצאה אציג את העקרונות המנחים לפיהם פועלת הסדנה, כיצד אלו מציעים אלטרנטיבה פוליטית ופמיניסטית להגיונות הניאו ליברליים המעצבים שפה, ופרקטיקות מוסדיות המתמקדות בהצלחה אינדיווידואלית, ולשפת הגיוון העמומה המתקיימת באקדמיה היום.

בהרצאה זו אטען כי המדיניות הליברלית של מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל שמטרתה לעודד "מגוון"(diversity)  ולספק לסטודנטים ממוצא אתיופי הזדמנויות להשכלה, מייצרת פרדוקס; שכן במקום לייצר השתלבות מגוונת, היא משעתקת עליונות לאומית ולובן דתי ברמת המאקרו, המיקרו והמסו.

בניסיון להגדיל את ייצוגם של סטודנטים ממוצא אתיופי באקדמיה הישראלית, נקט הממסד במדיניות שילובם דרך תכניות ופרקטיקות שונות של "גיוון", כגון מלגות לימודיות לכל, מכינות קדם אקדמאיות ותכניות הנגשה מיוחדות.

אולם, כפי שממצאי מחקר זה יראו פרקטיקות השילוב והעזרה שמציע הממסד האקדמי, משמרות, (לצד הסיוע), את הקטגוריה המהותנית המקבעת את ייצוגה של האתיופית הנחותה אשר מסמנת אותה כמי שבאופן תמידי נזקקת להצלה ולרחמי הממסד. אטען כי למרות ניסיונות השילוב והעזרה שהממסד מציע, תרבות הקמפוס הדומיננטית היא עדיין תרבות לבנה והגמונית המאשררת את עליונותה, לובנה ומוסריותה באמצעות  "פוליטיקת הרחמים" על הגוף הנשי השחור.

תאוריית ומתודולוגיית הגזע הביקורתית (CRT) בחינוך, עליה נשען מחקר זה, תאפשר לי לחשוף את אופני ההגזעה השונים המתרחשים  בקמפוס וזאת  באמצעות איתור מנעד רחב של 'מסמני גזענות' בחוויות היומיום של אותן סטודנטיות. באמצעות מסגרת הניתוח הרב מימדית שהציע Coretta, לבחינת גזענות ממסדית, אטען כי למרות מדיניות הגיוון המוצעת ברמת המאקרו, היא איננה מספיקה על מנת לצמצם את הגזענות ברמת המיקרו (אינטראקציה עם סטודנטים לבנים ומרצים) או המסו (תכניות הלימודים, תמיכה כלכלית).

פתיחת שערי המכללות האקדמיות יצרה מהלך של דמוקרטיזציה לכאורה באשר אפשרה לרבבות לעבור את סף הקבלה ולהיכנס לעולם שעד אז היה חסום בפניהם. אולם בד בבד התרחשו שני תהליכים שהורידו את המהלך לטמיון-  האחד אקסוגני, הקשור  לחוקי הקפיטליזם, והשני אנדוגני, הקשור לאופן שבו קלטה האקדמיה את המהגרים החדשים.

באשר לתהליך האקסוגני, הרי שבשעה שרבבות סטודנטים מהפריפריה חדרו לאקדמיה, חוקי ההיצע והביקוש עשו את מה שהם יודעים לעשות: הם שחקו את ערך התואר. לשיטה הקפיטליסטית היגיון משל עצמה, והרחבת מעגל הזכאים לתואר הראשון חייב את השיטה לעבור רה-ארגון ולנסח מחדש את רכיבי הקיפוח כך שהפער בין מרכז ופריפריה יישמר. זו, כאמור, תגובה ספונטנית של ההיגיון הקפיטליסטי באשר הוא. מבני עומק לא משתנים כל כך מהר.

באשר לממד האנדוגני, הרי שאקדמיה יותר משהיא מוסד היא רשת צפופה של קשרים סימביוטיים בין משכילים מזן מיוחד המעמידים את התבונה מעל תפיסות עולם אחרות, בעיקר דתיות ומסורתיות. ואין בכך פסול, אלא ש'המהגרים החדשים' אינם נמצאים שם. שלא כאוניברסיטאות הדורשות מהסטודנטים להתאים עצמם לערכיהן, המכללות התאימו עצמן לסטודנטים החדשים. גם בזה אין פסול, אלא  שמשום כך, המכללות הפכו לאנטיתזה של עולם הערכים האקדמי. הסטודנטים החדשים שחדרו לעולם האקדמי דרך מכללות למיניהן אינם שותפים לאתוס, למושגים ולקודים הרווחים בו, ולכן, לעולם יישארו בשולי האקדמיה.

בשל שתי הסיבות הללו נותרה האקדמיה מרחב סגרגטיבי.  לימודים באקדמיה אינם מספיקים דיים כדי להשתייך אליה. כשם שלא כל המתגורר בירושלים  הוא ירושלמי, כך אין הלומד באקדמיה בהכרח אקדמאי.

אשר על כן ולנוכח המבוי הסתום נותרו לסטודנטים החדשים שתי ברירות:  להסתפק במעמד של אקדמאים סוג ב' או להשתחרר מחיבוק הדוב של האקדמיה וליצור קטגוריה חברתית חדשה, בעלת מעמד עצמאי וייחודי שבאותה הזדמנות גם תאתגר את היומרה האקדמי-צנטרית הרווחת בקרבנו.

אני מציע ליצור קטגוריה חדשה ששמה אָקָדֶפֵֶרְיָה – Acadeferia .  (שקלתי את השם  'פֵֶּרִידֵֶמְיָה', אבל זה נשמע כמו שם של אפידמיה חדשה, ובעידן הקורונה עדיף לוותר עליו…) חברי האקדפריה יהיו בעלי זהות ייחודית ועצמאית, אשר לא רק תשפר את מעמדם החברתי אלא גם תהפוך אותם לחוליה מגשרת בין שני עולמות: בין האליטה האקדמית ובין הציבור בפריפריה. אם מאן דהוא מסוגל לשמש סוכן אינטגרציה בין ישראל הראשונה לישראל השנייה, הרי הם  האקדפרים החדשים. הם נמצאים בצומת דרכים אשר מאפשר להם לנוע ממקום למקום, לפרוק את מרכולתם בכל נמל, להיחשף לדפוסי חשיבה חדשים, וכך, בהדרגה, להפיץ נכסים תרבותיים ממעמד אחד לשני. להם שמור תפקיד מרכזי בהעברת אידיאות וביצירת קשרי גומלין בין עולמות שעד עתה לא הצליחו לחבור יחד.

זה הזמן לפתוח פרק חדש בהיסטוריה האינטלקטואלית של ישראל ולשם כך דרוש מונח חדש, אשר יגדיר מציאות חדשה.

המחקר בוחן את עבודתם של צוותי יחידות התמיכה ותכניות ההנגשה באוניברסיטאות ובמכללות בישראל, ומתמקד בידע מבוסס-הפרקטיקה ובעבודה המעשית של תמיכה בסטודנטים. ההנחה העומדת בבסיס המחקר היא שליועצות וליועצים העובדים בתוכניות אלה יש ידע ייחודי – ידע מקומי, מבוסס-פרקטיקה, שמתפתח מתוך הניסיון שלהם בעבודה יומיומית בתמיכה בסטודנטים – אשר אינו זוכה לתשומת לב מספקת בספרות המחקר ובמדיניות העוסקות בהנגשת ההשכלה הגבוהה. המחקר נשען על המסגרת התיאורטית של גישת הפרקטיקה לידע ולמידה במסגרת ארגונית, אשר מתמקדת בידע הנוצר באמצעות פרקטיקות יומיומיות בהקשרים חברתיים ותרבותיים ספציפיים, ועל המסגרת המושגית של מדיניות-כפרקטיקה (policy-as-practice), אשר בוחנת כיצד עובדים מפרשים, מתאימים ויוצרים מדיניות כחלק מפרקטיקות העבודה שלהם.  שיטת המחקר היא איכותנית פרשנית ומבוססת על ראיונות מובנים-למחצה עם 43 יועצות ויועצים.

University student dropout is a significant problem in all countries in all higher educational
institutes. Its definition is the number or ratio of students who leave higher education without a
qualification (Fehérvári, et. al., 2008). Previous research show that the first academic year is
critic for students’ success, and it is more correlated with dropout, while the riskiest study
programs are technical, IT, and natural sciences. Moreover, there are several indicators that
influence students’ success: some researchers claim that male students are more endangered to
dropout. Others show that students from minorities or peripheral areas recieve less qualitive education
and tend to be more involved in dropout, while civic engagement and good A-level exam results
decrease the chance (Pusztai, et.al, 2019; Arulampalam, et.al., 2001).
Moreover, focusing on the case of Arab students in Israel who can be described both as minority
and come from peripheral areas, research listed several reasons that may lead to dropout, from
language knowledge for Arab students (Yahia-Haj & Strier-Roer, 1998) their young age,
financing the studies, professors’ methods and the braindrain of the labour market to the
shortage in students’ knowledge and the lack of their motivation. Motivation is considered one
of the key factors in students’ success or dropout. Starting university studies indicates many
changes in individual’s life, to which it needs a lot of efforts and stamina to adjust. To be
successful in university career, one should often change their attitude and behaviour. Experts
divide behavioural change into 5 stages: precontemplation, contemplation, preparation, action,
maintenance – from not being aware of a problem through modifying their behaviour to
overcome the problem and consolidate the gains attained during actions (James, et.al., 2013).
The research was conducted with a digital self-administered questionnaire in two universities
and one college in two countries (Hungary, Israel) among the IT students. The questionnaire
contained nearly 40 statements and students had to indicate on a 7-grade scale. The aim of the
survey was to find out students’ motivation level, their willingness to change when change is
needed and finally identify the students in high risk for dropout. Regarding the means of the
variables referring to the behaviour change cycle, students are rather on the last two stages, on
action and maintenance levels. Few and weak correlations can be detected between extrinsic
motivation and precontemplation stage variables, while intrinsic motivation statements was
strongly correlated with action and maintenance stages. We suggest and show that SMA survey
can function as a strong indicator of dropout.
Haneen Matar is a PhD candidate in economics, she works as a researcher at the Aaron Institute
for Economic Policy, Interdisciplinary Center Herzliya (IDC). She has recently completed her
M.Sc in behavioral sciences from the Technion. Additionally, she holds Bachelor's and Master's
degrees from the Hebrew University in Finance and Marketing. Her MA thesis examined the
effect of power and centrality in social networks on similarity and conflicts judgments.
Moreover, Haneen worked as a lecturer at the Hebrew University of Jerusalem in research
methods, finance and marketing in the same time as a researcher and statistics consulting for
JDC Israel in the labor market and Arab women employment research

משבר הקורונה הביא למעבר מידי ללמידה מקוונת במרבית המוסדות האקדמיים. השינוי החד בצורת הלמידה הביא לחשש מפני פגיעה באיכות הלמידה בקרב כלל הלומדים ובפרט בקרב אלו המגיעים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, אשר מראש הלמידה הציבה אותם פעמים רבות בפני אתגרים ייחודיים.

מחקר זה בחן את ההשפעה על איכות הלמידה של המעבר ללמידה המקוונת, תוך השוואה בין כלל הסטודנטים לעומת לומדים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.

הנתונים שנאספו מעידים כי הלמידה המקוונת הביאה לאיכות למידה טובה יותר בקרב סטודנטים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית לעומת האוכלוסייה הכללית.

למרות שמדובר בממצאים ראשונים אשר דורשים מחקר נוסף כדי לבחון את היכולת להכלילם, כמו גם את מידת היציבות שלהם לאורך זמן, נראה כי ניתן לזהות פוטנציאל בלמידה המקוונת בקרב סטודנטים באקדמיה. הממצאים מעידים על כך כי המעבר ללמידה המקוונת הביא לצמצום מסוים בפערים בין סטודנטים שונים והתגברות על חלק מהאתגרים עמם מתמודדים סטודנטים מהפריפריה.

יש להוסיף ולבחון כיצד ניתן לשמר את ההצלחה בקרב סטודנטים אלו, לצד המשך חיפוש מענים לאתגרים השונים עמם מתמודדים כלל הסטודנטים ואלו מהפריפריה בפרט.

הלמידה המקוונת מציבה אתגרים רבים, אך נראה כי בעבור המוסדות האקדמיים מדובר בהזדמנות ייחודית לחיזוק המענה לסטודנטים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

על טקסט וסימפטיה: בית מדרש בין-דתי באוניברסיטת בר אילן  המפגיש בין אימאמים ורבנים וסטודנטים ערבים ויהודים ללימוד משותף של  טקסטים קנוניים  דתיים מהאסלם והיהדות

מטרת מאמר זה להציג מיזם חדשני וחלוצי בהשכלה הגבוהה המפגיש בין אימאמים ורבנים וסטודנטים ערבים ויהודים ללימוד משותף של טקסטים קנוניים דתיים. מיזם זה הינו בבחינת סטארטאפ רוחני תרבותי שבמסגרתו נפגשים  סטודנטים מוסלמים, ויהודים  עם  שאלות דתיות   אקזיסטנציאליות מרכזיות המעסיקות את ארון הספרים היהודי והמוסלמי. הדת נתפסת על פי גישה זו כגורם מחבר בין הדתות האברהמיות וכבסיס ליצירת שיח  רפלקטיבי משותף של שלום תוך כדי שימוש במיומנויות המאה ה-21. הטקסטים הדתיים מונגשים לסטודנטים בעברית וערבית על מנת לאפשר וליצור להם מרחב תרבותי אינטלקטואלי "בטוח".  המפגשים נעשים תוך כדי ישומה של פדאגוגיה אקטיביסטית דיאלוגית. הגישה הבסיסית שעליה מושתת בית המדרש נעשית בהשראת תיאוריות חינוכיות של ג'ון דיואי, מריה מונטסורי, לורנס קולברג, רוברט סלמן ופאולו פרירה. מטרת הלימוד המשותף הינה להקנות לסטודנטים מיומנויות שיח  בעלות אופי אינקלוסיבי  ובאמצעותם להפוך אותם לאזרחים אקטיביים שתורמים לביצורה של הדמוקרטיה הישראלית ולעיצוב חוסנה המוסרי והחברתי של מדינת ישראל.

האקדמית עמק-יזרעאל הנה מכללה הממוקמת בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל. באי המכללה הם מייצגים את הפסיפס החברתי המגוון של החברה בישראל. ביטויים לכך אנו מוצאים בריבוי סטודנטים שהם דור ראשון באקדמיה, בצורך בסיוע כלכלי ובמתן מענים להסתגלות למערכת האקדמית. למכללה מערך תמיכה מקיף וככלל שיעורי הסיום של התואר הראשון הינם גבוהים ביחס לממוצע הארצי.

עם פרוץ משבר הקורונה, האתגרים הרבים שניצבו מול הסגל האקדמי והמינהלי בעבודה עם הסטודנטים היו רבים. סטודנטים רבים ללא עורף משפחתי נזקקו לסיוע בממדים רבים. רבים מהם איבדו את מקור הפרנסה וללא עורף משפחתי התקשו בהתמודדות עם תשלומי שכר הלימוד והמחיה, רבים חיים במרחבים כפריים בעלי תשתיות אינטרנט מיושנות ולרבים מהם לא היו מכשירי הקצה [מחשבים ועוד] המותאמים ללמידה מרחוק, סטודנטים התומכים בבני משפחתם מצאו עצמם במצב דחק וחלק מהסטודנטים אף ביטאו קשיים רגשיים מורכבים.

בכל זה, באמצעות התארגנות והתגייסות מערכתיים המכללה הצליחה לשמור על שיעורי נשירה נמוכים העומדים על אחוזים בודדים בשנת הלימודים תש"פ.

במהלך קיץ 2020 המרכז לקידום הוראה יזם כנס בו מרצים סיפרו על הצלחות פדגוגיות שלהם ולימדו פרקטיקות וגישות הוראה בפרזנטציות קצרות.

לאחר מכן ולאור פניות שונות למרכז, הושק פרויקט חדש שעלה מהצורך של השדה, ובשיתוף המרכז למחקר פעולה וצדק חברתי הפועל במכללה, הכולל קבוצת למידה עצמית ועצמאית של חברות סגל "למידה על הוראה בסביבה מקוונת". מטרת מרחב הלמידה היא להפיק ידע שהצטבר מתוך ניסיון בנושא הוראה מקוונת/ למידה מקוונת/ למידה מרחוק ולשאול כיצד ידע זה יכול לעזור לנו לעצב שיטות למידה-הוראה מתאימות עוד יותר, גם לאחר תקופה הקורונה.

הקבוצה פתוחה לכל מי שמעוניין להגיע ומועדי פעילותה הוגדרו מראש לאורך שנת הלימוד. הזמנה למפגשיה החודשיים נשלחת לכלל הסגל האקדמי מדי חודש. את הקבוצה מנחים מייסד המרכז למחקר פעולה וראשת המרכז לקידום הוראה במכללה.

מאחר שהקבוצה בנויה כמחקר פעולה משתף, תכני המפגשים לרוב לא נקבעים מראש אלא מתגבשים תוך כדי הדקות הראשונות של המפגש בהתאם לנוכחים במפגש הספציפי עצמו ועם זאת, במהלך המפגשים מצטבר ידע בשכבות – שכבה על גבי שכבה, ממפגש למפגש.

במהלך המפגשים אנו לומדים יחד על גישות ופרקטיקות שסייעו למרצים להנגיש את הלימודים ולשמור על נוכחותם הפעילה של הסטודנטים, על אף אתגרים מרובים של הסטודנטים ושל המרצים גם יחד.

בין המפגשים הצוות המרכז והמנחה של הקבוצה עורך רפלקציה על המפגש ועל אודות סדרת המפגשים על מנת לדייק את ההנחיה לקראת המפגש הבא.

הרצאתנו תציג את המודל המתגבש של קהילה לומדת וולונטארית במכללה פריפריאלית הניצבת בפני שלל אתגרים. נציג את התפיסה והפרקטיקה שבבסיס כינון הקבוצה והובלתה וכן, נציג עקרונות ופרקטיקות להנגשה והכלה של הסטודנטים אותם מצאנו מיטיבים ויעילים  בהתמודדות עם אתגרי ההוראה בימי קורונה בפריפריה.

מגישים: גילה אמיתי, גילה יעקב, גילי פלג, ויקטור פרידמן

האקדמית עמק יזרעאל

יחסי אקדמיה – פריפריה הם מורכבים ובלתי שיטתיים, המחייבים מבט פוזיטיבי ונורמטיבי סדור. נבחן באיזה אופן המערכת האקדמית תופסת את קידום ההשכלה הגבוהה בפריפריה כמטרה עצמאית או ככלי לקידום שוויון חברתי, והאם זו מטרה המצויה בליבת עיסוקיה או נתפסת כהכרח בל יגונה.

כדי להשיב על תהיות יסודיות אלה, תיבחן הגדרת ה"פריפריה" בהקשר האקדמי. מסמכי המל"ג מגלים התייחסות ל"פריפריה" בשתי צורות: 1. אוכלוסיות ייחודיות התחומות במדויק , כגון: אתיופים, חרדים וערבים.  2. הגדרות אד-הוק בלתי-שיטתיות.

העדר הגדרה שיטתית של המושג "פריפריה" מוכר בעולם המשפט הישראלי. דברי חקיקה, החלטות ממשלה, תקנות ונהלים עושים שימושים שונים ובלתי-שיטתיים במושג זה, ובימ"ש העליון עצמו הבהיר כי העדר הגדרה שיטתית לפריפריה מקשה על הגשמת המטרה הבסיסית של קידומה.

בהקשר האקדמי, הרי שקידום ההשכלה הגבוהה בפריפריה צריך להיעשות בשלושה אפיקים:

1. זיהוי נכון ואפקטיבי של בני/ות הפריפריה והשקעה בהם כאינדיבידואלים.
2. זיהוי של "מוסדות אקדמיים משרתי פריפריה" והשקעה בהם כמוסדות אסטרטגיים.
3. גיבוש מערך כלים אפקטיביים ואסטרטגיים לקידום הפריפריה.

מאז 1994 ההשכלה הגבוהה נעשתה נגישה. מספר הלומדים גדל פי שלושה ויותר, וישראל דורגה ב –OECD במקום השני בשיעור בעלי השכלה גבוהה.

למרות זאת, קיימים פערים חברתיים.

• מעקב מסיימי לימודי תיכון מראה שבשנת 1994 המשיכו ללימודים אקדמיים רק 32.1% מאשכול חברתי 1 – 4 ומאשכול 7 – 10 64%.

בשנת 2019 לא השתנתה התמונה – מאשכול 1 – 4 המשיכו רק 32.4% ומאשכול 7 – 10 62.8%.

• גם כאשר מספר הלומדים מישובים פחות מבוססים גדל, אחוז הנשירה גבוה מהממוצע הארצי.
• ככל שישוב מדורג נמוך לומדים בו יותר סטודנטים מקצועות להכשרת מורים ופחות מקצועות מוביליים (,ICT (STEMוההיפך בישובים שמדורגים גבוה.
• ברמה הלאומית – המערכת נעשתה ריבודית. בראש האוניברסיטאות הנהנות מתקציבי מחקר ואחריהן המכללות.
• ברמה הבינלאומית – איכות המחקר של ישראל בסימני ירידה הן בשל העובדה שפחות לומדים מקצועות מחקריים, והן בשל העובדה שרוב לימודי התואר השני ללא מחקר.

מסקנות

• ללא שינוי של ממש במספר הזכאים לתעודת בגרות בפריפריה ובהנחה שלא תהיה עלייה גדולה לארץ, המערכת לא תגדל אא"כ יגדל חלקם של החרדים והמגזר הערבי.
• כדי לשפר את נתוני המחקר של ישראל יש לשנות את שיטת התקצוב של המוסדות ולעודד חוגים עתירי מחקר.
• יש להגדיר את מטרות המוסדות כדי למנוע מצב שכל המוסדות פועלים בכל התחומים.

קידומו של הסגל באוניברסיטאות מותנה בעיקר במספר הפרסומים ובאיכויותיהם. המכללות, לעומת האוניברסיטאות, מוגדרות בעיקר כמוסדות המפיצים ידע, ומתוקצבות במשאבים מצומצמים בהרבה למחקר. עם זאת, הקריטריונים לקידום חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות ובמכללות זהים, למרות הגדרת תפקידים, עומסי הוראה, והיקפי תקציב שונים בתכלית לכל אחד מהם. ואף על פי כן המכללות מעניקות אותה הסמכה כמו האוניברסיטאות. למרות החסך התקציבי בעולם המכללות אין הצדקה לוותר על המחקר במכללות ולהפוך את חברי הסגל במכללות למורים בלבד, אחרת המכללה לא תהא, אלא ביה״ס תיכון, ואולם איזה מחקר בדיוק?

התשובה נובעת מבעיה כללית:
בקרב ציבורים גדולים בארץ שוררים רגשות ניכור כלפי האקדמיה, חבריה, ופועלה. לניכור זה מאפיין נורמטיבי וחברתי:

1 .אבדן אמון במוסדות המדע, כמו למשל, ביחס לאמון המופחת כלפי הקהילה הרפואית סביב משבר הקורונה. אבל גם סביב שגשוגם של מוסדות ואישים (רבניים ואחרים) המהווים אלטרנטיבות רוחניות ואינטלקטואליות לאקדמיה.

2 .זניחת חובתה המוסרית של האקדמיה כלפי התרבות המקומית. מחקרים אקדמיים אינם רואים אור בעברית, ולכן אינם נגישים לציבור בישראל.

הפתרון: אימוצו של קריטריון חדש להבחנה שבין המכללות לאוניברסיטאות והוא המכללה כגשר בין האקדמיה לקהילה הישראלית ולתרבות בה.

לאור זאת הצעתי היא לאמץ קריטריונים חדשים לקידום חברי הסגל במכללות בגין מחקר הקשור ב:

1 .תיווך ידע חדש

2 .פרשנות של ההווויה הישראלית והעברית

3 .רעיונות חדשים הקשורים לתרבות העברית בארץ ומעשירים אותה

הרצאה זו עוסקת בחשיבות הנגשת לימודי המשפט לפריפריה בכלל, תוך הידרשות למכללה האקדמית צפת כמקרה בוחן. אנחנו מבקשים לטעון, כי חינוך משפטי במסגרת זו חייב להעניק לסטודנטים ידע משפטי, אקדמי ומעשי, אבל גם לפתח בקרב הסטודנטים כלים לאחריות חברת ולרגישות רב-תרבותית.
חשיבות הנגשת לימודי המשפט לפריפריה אינה מתמצית אך בהנגשת הידע המשפטי המקיף, כי אם מחייבת היא גם הענקת כלים של אחריות ומודעות חברתית. דווקא משום שהרוב המוחלט של הסטודנטים הם תושבי הפריפריה, על כל המשתמע מכך, הרי שחינוך לאחריות חברתית בצד הענקת הידע המשפטי, עשוי להניב תרומה משמעותית של הבוגרים לאוכלוסיות מוחלשות בחברה. זאת, ניתן להשיג באמצעות הקמת מערך מקיף של קליניקות משפטיות, אשר עיקר בו הוא הטמעת ערך התרומה לקהילה באמצעות הידע המשפטי אותו רוכשים הסטודנטים.
יתרה מזו, במיוחד בבית-הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת, אוכלוסיית הסטודנטים משקפת את הרכב האוכלוסייה הגלילית, ובהתאם היא מאופיינת על-ידי ריבוי תרבויות. בהתאם, בית-הספר למשפטים שואף לכך שבוגר בית-הספר למשפטים יהיה אדם ערכי, הצומח בסביבת לימודים אקדמית רב-תרבותית. עניין זה חייב להיות מודגש לא רק בחומרי הלימוד אלא גם בהוויה החברתית האופפת את לימודי הסטודנטים במהלך התואר. ההרצאה תפרט את המהלכים שנעשים במכללה לשם כך.

בהרצאתי אבקש להציג כיצד האקדמית חמדת כמכללה לחינוך בשדות נגב פיתחה משנה רעיונית-חינוכית המבוססת על ישיבתה בפריפריה, שכותרתה היא פדגוגיה של חוסן.

פדגוגיה של חוסן היא האמונה שחלק מתפקידם של נשות ואנשי חינוך הוא הגברת החוסן של התלמידות והתלמידים. מעבר להקניית ידע ומיומנויות דיסציפלינריות, ומעבר לעיצוב זהות ערכית, גננות, מורות ומורים אמורים לטפח ולפתח אצל התלמידות והתלמידים את המסוגלות להתמודד בהצלחה עם הקשת הרחבה של האתגרים שמזמנים החיים לכל אחד ואחת מאתנו.

משנת פדגוגיה של חוסן פותחה על ידי האקדמית חמדת בזיקה ישירה למקומה כמכללה לחינוך בפריפריה. ראשית, כפריפריה גיאוגרפית, שוכנת האקדמית חמדת בצפון מערב הנגב, לא רחוק מרצועת עזה. התלמידות והתלמידים באזור זה מתמודדים לעיתים קרובות עם מתיחות בטחונית, שבאופן טבעי מעוררת מתח, דאגה וחרדה. כדי להצליח בלימודים במציאות של שגרת חירום נדרשים משאבים של חוסן. שנית, כפריפריה חברתית-כלכלית, תלמידים רבים באזור הדרום באים ממשפחות ומקהילות בחתך חברתי-כלכלי לא גבוה. על מנת לאפשר להם ניידות חברתית לכיוון דרגות גבוהות יותר בריבוד החברתי בהיבטים כמו השכלה, תעסוקה והכנסה, יש לצייד אותם בחוסן. בזיקה למקומה הן בפריפריה הגיאוגרפית והן בפריפריה החברתית-כלכלית מכשירה האקדמית חמדת עובדות ועובדי הוראה המחויבים להעמקת החוסן של התלמידות והתלמידים ומצוידים בכלים המתאימים.