בפעילות מאומצת של השריר, כשקצב זרימת הדם אינו מסוגל לספק את כמות החמצן הדרושה, הפקת האנרגיה בתאי השריר נעשית במסלול של תסיסת חומצת החלב,ומצטברת חומצה לקטית.

רציתי לשאול:
1.מה קורה מבחינה מטבולית לחומצה הלקטית בתום המאמץ?

2.מה בדיוק גורם לכאבי השרירים במצב זה.

בתודה על תשובתכם, רחל

1. מבחינה מטבולית קורים מספר תהליכים, הראשון, שריר הלב יכול להשתמש בחומצה הלקטית כתוצר מטבולי לקבלת ATP. כך שהחומצה היוצאת מהשריר מגיעה ללב ומנוצל שם לפירוק ולהספקת אנרגיה. בנוסף, החומצה הלקטית היוצאת מהשריר נישאת לכבד ושם יכולה להפוך לגלוקוז (בתהליך של גלוקוניאוגנזיס) או להיות מותרסת ולהפוך לדו-תחמוצת-הפחמן ולמים.

2. כאב השריר נובע על פי רוב מהחומציות בשריר. כלומר, ככל שהחומציות גבוהה יותר, כך כאב השריר הוא גדול יותר. החומציות תלויה בין היתר בכושר השריר לפנות את חומצת החלב לדם. ככל שקצב הפינוי יהיה גבוה יותר, כך כאב השריר יהיה קטן יותר. אדם מאומן על פי רוב מסוגל לפנות את חומצת החלב לדם מהר יותר ובצורה יעילה יותר מזה של אדם לא מאומן.

הערה נוספת, בד"כ לא מדובר בהפקת אנרגיה בשריר שמקורה במסלול מטבולי אחד/ יחיד אלא בשילוב; כלומר, במאמץ גבוה במיוחד כאשר הספקת החמצן לשריר קטנה ייצור ה-ATP נעשה במסלולים אנאירוביים, אך באותה מידה קצב הספקת האנרגיה במסלולים האירוביים לא נפסק, אך הוא אינו מספק את הכמות הרבה הנדרשת לשריר באותו זמן. זאת היות וכמות ה-ATP המתקבלת ליחידת זמן במסלולים אנאירוביים גבוהים בהרבה מזה המתקבלים במסלולים אנאירוביים.

מקווה שהתשובה ברורה,

בהצלחה,

פרופ' מיקי שיינוביץ
מכון הלב, בית חולים שיבא.
המכון למחקר קרדיווסקולרי, המרכז הרפואי וושינגטון, ארה"ב.