בשער-קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער בפייסבוק - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל
דף הבית   |   על בשער   |   פעילויות בשער   |   ספר אורחים   |   צור קשר      רשימת תפוצה
 
 
 > שלח שאלה למומחה
 
 
 
     כל התחומים
     
     
     
     
     אסטרופיזיקה
     הנדסת חשמל
     הנדסת מזון
     כימיה
     פרקינסון
     ננוטכנולוגיה
     הנדסה
     מדעי המחשב
     כימיה
     ביולוגיה
     פיזיקה
     רפואה
     מתמטיקה
     מדעי הסביבה
     גיאוגרפיה
     מוט"ב
     הוראת המדעים
     אזרחות
     כלכלה
     היסטוריה
     משפטים
     פסיכולוגיה
     תנ"ך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 > בשער האזרחות
 
 
 > הרצאות מומחים ברשת
 
 
 > רשימת תפוצה
 
 > חתום בספר האורחים
 
 > כניסה לשואלים רשומים
 
 
 > English
 
שאלה מספר 3891 - תאי זיכרון תאריך: 01/03/2009
תחומי דעת:  אימונולוגיה וירולוגיה ומיקרוביולוגיה [ ביולוגיה ]  , פיזיולוגיה ורפואה [ ביולוגיה ]  , ביוטכנולוגיה והנדסה גנטית [ ביולוגיה ]  , מערכת הובלה, נשימה, הפרשה והגנה [ ביולוגיה - 1 ]  , תקשורת ויסות ותאום [ ביולוגיה - 1 ]  

1. יש מחלות או חיסונים אשר משאירים תאי זיכרון לטווח זמן ארוך - אפילו לכל החיים, ויש אחרים אשר יש צורך לחסן מחדש כל שנה או כמה שנים, כמו טטנוס במחלה. מהו ההבדל?


2. תאי זיכרון אשר נוצרים בעקבות חשיפה לאנטיגן, האם מתחלקים בתקופה שאין חשיפה לאנטיגן או שיכולים להישמר שנים ואף לכל החיים אם אין חשיפה/הדבקה?

תשובה מאת: פרופ' נורית הולנדר
   

שלום רב,

1. ההבדל נובע מסוג תרכיב החיסון שבו משתמשים. באופן כללי, תרכיבי החיסון מתחלקים לשתי קבוצות: 1. תרכיבים המכילים מיקרואורגניזמים מומתים, שאינם יכולים להתרבות לאחר הזרקתם, אך יכולים להשרות תגובה חיסונית. קבוצה זו כוללת גם תרכיבים המכילים מרכיב מסוים של המיקרואורגניזם, כמו הרעלן של חיידק הטטנוס, שכמובן אינו מתרבה אך משרה תגובה חיסונית. 2. תרכיבים המכילים מיקרואורגניזמים חיים אך מוחלשים. מיקרואורגניזמים מוחלשים עברו תהליך מיוחד שביטל את האלימות שלהם, אך לא פגע ביכולתם להתרבות. לכן כשהם מוזרקים, הם מתרבים בגוף מבלי לגרום למחלה. כתוצאה מכך, מערכת החיסון נחשפת לרמה גבוהה של אנטיגן לאורך זמן רב יותר ומפתחת תגובה יותר יעילה וארוכת טווח. מה שיותר חשוב הוא, שתגובות החיסון כנגד התרכיבים מקבוצה 1 הן בעיקרן תגובות הומורליות (יצירת נוגדנים), ואילו תרכיבים מקבוצה 2 שמתרבים בגוף, משרים גם תגובות הומורליות וגם תגובות חיסון תאיות של תאי T , שהן בעלות חשיבות גדולה בהקניית עמידות. לפיכך, תרכיבי חיסון מקבוצה 1, כמו החיסון נגד חיידקי הטטנוס או השעלת, הוא קצר טווח ודורש חיסונים חוזרים במהלך החיים, ואילו תרכיבי חיסון מקבוצה 2, כמו החיסון נגד נגיף החצבת, הם ארוכי טווח ומחסנים לכל החיים.

2. לשאלה זו אין תשובה חד משמעית והיא שנויה במחלוקת. יש הסוברים שתאי הזיכרון אינם מתחלקים כל עוד אין חשיפה לאנטיגן, ויש הסוברים שתאי הזיכרון חייבים להתחלק מדי פעם כדי לשמור על הזיכרון. אם הסברה השנייה היא הנכונה, נשאלת השאלה מה מקור האנטיגן שמשרה את התחלקות התאים. זה כמובן יכול להיות האנטיגן עצמו, שכן האנטיגנים שאנחנו נחשפים אליהם נפוצים בטבע. אבל יש גם הסוברים שזה לא חייב להיות האנטיגן הספציפי, אלא יכול להיות אנטיגן נפוץ אחר שדומה במבנהו לאנטיגן הספציפי. אין הוכחות חד משמעיות לאף אחת מהסברות.

בברכה,


ד"ר נורית הולנדר
ביולוגיה
אוניברסיטת תל אביב

הוסף תגובה הדפס שאלה      שלח לחבר      שאלות מועדפות
שלח שאלה למומחה   |   שמור כדף הבית   |   הוסף למועדפים   |   תנאי שימוש באתר   |   Powered By Art-Up