בשער-קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער בפייסבוק - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל
דף הבית   |   על בשער   |   פעילויות בשער   |   ספר אורחים   |   צור קשר      רשימת תפוצה
 
 
 > שלח שאלה למומחה
 
 
 
     כל התחומים
     
     
     
     
     אסטרופיזיקה
     הנדסת חשמל
     הנדסת מזון
     כימיה
     פרקינסון
     ננוטכנולוגיה
     הנדסה
     מדעי המחשב
     כימיה
     ביולוגיה
     פיזיקה
     רפואה
     מתמטיקה
     מדעי הסביבה
     גיאוגרפיה
     מוט"ב
     הוראת המדעים
     אזרחות
     כלכלה
     היסטוריה
     משפטים
     פסיכולוגיה
     תנ"ך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 > בשער האזרחות
 
 
 > הרצאות מומחים ברשת
 
 
 > רשימת תפוצה
 
 > חתום בספר האורחים
 
 > כניסה לשואלים רשומים
 
 
 > English
 
בשער האזרחות
העם היהודי

המהפכה הצרפתית והעיקרון של שיוויון הזכויות האזרחיות שהיא חוללה – כמו גם "המהפכה האמריקאית" שנים מועטות לפניה – היוו בשורה של "אמנסיפציה" ליהודים, דהיינו: שוויון זכויות אזרחיות אישי. במדינות שהמשטר בהן הושפע מעיקרון זה, אכן זכו היהודים לשוויון חוקי אישי. במהלך המאה התשע עשרה חלו בתחום השוויון האישי, במדינות שונות, תמורות רבות עד שהוא הפך למוסכמה כללית בעולם שעלה מהריסות מלחמת העולם הראשונה. מי שלא השלים עם שוויון זה ליהודים היו האנטישמים, שגם היו ברובם בין אויבי העקרון של שוויון האדם באשר הוא אדם. שוויון הזכויות האזרחיות ביטל למעשה את המעמד החוקי הנבדל שהיה גם הבסיס לקיומן האוטונומי של הקהילות היהודיות בכל התפוצות עד לאותה תקופה. מהרגע שגבר השוויון האזרחי האישי של היהודים – הפכה השתתפותם של יהודים במסגרות הקהילתיות להשתתפות וולונטרית, רצונית, והארגונים היהודיים לגווניהם השונים הפכו לארגונים וולונטריים.

מציאות זו היא המאפיינת את החיים היהודיים בכל התפוצות בזמננו. בסיסן הכלכלי והשפעתן של המסגרות היהודיות על חבריהן, כושרן "לגייס" את הרשומים בהן למטרות שהמנהיגות מזהה אותן כחשובות או אפילו כחיוניות – כולל ההתגוננות מפני האנטישמיות – תלויים במידת ההבנה, ההסכמה וההזדהות של כל חבר וחברה עם המטרות והאמצעים המוצעים. בהתארגנות וולונטרית אין למנהיגות אמצעי גיוס ומרות; יש בידה רק דרכי שכנוע אישיים.     

יחד עם זאת, מהווים היהודים אזרחים במדינותיהם. בתור שכאלה, הם כפופים לחוקיהן, מגויסים כלכלית – ואם יש צורך בכך גם בטחונית – לצרכיהן, ונהנים, כמובן, מהשירותים שהן מעניקות לאזרחיהן. מידת התקבלותם המלאה כשווים בחברה הכללית תלויה במושגים הרווחים בה בדבר מידת הלגיטימציה להיות שונה. אין המדובר במידת הסובלנות  שהחברה הכללית מגלה כלפי השונה, אלא בהסכמה של רוב החברה הכללית שדמות עצמה היא פלורליסטית דייה כדי להכיל גם את השוני היהודי. בוחן זה, של מידת הלגיטימציה להיות שונה המופעל בחברות רוב שונות, מגלה לנו את השוני בין מעמד היהודים במדינות השונות. ואכן, בחינה זו מגלה, למשל, הבדלים בין מעמד היהודים בקנדה לבין מעמדם בארצות הברית, ומעמדם במכסיקו ובארגנטינה, אם להזכיר רק את יבשת אמריקה. בכל אחת מן המדינות יכול מעמדם של היהודים לשמש גם אבן בוחן למעמדן של קבוצות דתיות ואתניות אחרות, ולהוות כך עדות גם לדמותה של החברה הכללית.      

עד להקמת המדינה, היו גם היהודים בארץ-ישראל חברה וולונטרית. "כנסת ישראל" –  אסיפת הנבחרים של היישוב היהודי – ו"הוועד הלאומי" שבראשה, היו מסגרות וולונטריות, ללא סמכויות אכיפה. ואכן, מגזרים חשובים ביישוב היהודי, ובראש ובראשונה החרדים, החרימו אז את המסגרות הללו. השינוי הבסיסי חל כאשר הוקמה המדינה. יהודי ארץ ישראל – וכל העולים למדינת ישראל מאז ועד היום – היו לאזרחים  בחברה ממלכתית ריבונית שחברת הרוב בה היא יהודית. בכך נוצר שוני בסיסי בקרב העם היהודי: חלקו במדינה יהודית ריבונית, וחלקיו האחרים אזרחים במדינות ריבוניות אחרות. אלה מיהודי התפוצות שהכרתם בצורך להתארגן מביאה אותם לידי כך, חברים גם במסגרות וולונטאריות יהודיות.

מציאות זו מהווה את הרקע לכל הסוגיות הקשורות בחיי העם היהודי בארץ ובתפוצות במהלך ההיסטוריה ובעיקר בימינו. בשלושה המאמרים שיובאו בסדרה זו, תידונה שלוש מהן: פרופ' סרג'ו דלה פרגולה   דן בדמוגרפיה ובפרישה הגיאוגרפית של העם היהודי במהלך אלף השנים השני של הספירה הנוצרית, מנתח את השפעת  השואה על התפתחות העם היהודי במחצית השנייה של המאה העשרים ועל ההשלכות מכך, ומתהליכי הקמת המדינה, על המציאות בימינו; פרופ' אליעזר בן - רפאל מציג במאמרו את הרקע הכללי של תפוצות טראנס-לאומיות שהתפוצות היהודיות בימינו מהוות חלק ממנו; פרופ' עוזי רבהון דן בישראלים שעברו מחברת הרוב הריבונית היהודית לתפוצות ושאלת הקשר הפוליטי האפשרי שלהם עם מדינת ישראל.    

רכז הסדרה: פרופ' חיים אבני, פרופסור אמריטוס במכון ליהדות זמננו - הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית.

באישור "בית התפוצות", אנו מצרפים קישור לאסופת מאמרים הבוחנת את הקשר בין זהות אישית לקולקטיבית, ממפה זהויות יהודיות בנות זמננו, על המאחד והמייחד אותן, בוחנת את מעמדן של קהילות יהודיות בימינו ואת ישראל והתפוצה היהודית מנקודת מבט השוואתית כלל עולמית, וכן את השינויים מ"שלילת הגולה" ועד ל"עמיות יהודית". 

 

 

 

 

כל הסדרות
המאמרים
רכז הסדרה
פרופ' חיים אבני , האוניברסיטה העברית
דמוגרפיה ועמיות יהודית
מאת: פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה , האוניברסיטה העברית
התפוצה כתופעה אוניברסלית
מאת: פרופ' אליעזר בן-רפאל , האוניברסיטה העברית
על זכות ההצבעה של ישראלים בחו"ל
מאת: פרופ' עוזי רבהון , האוניברסיטה העברית
אסופת מאמרים ("בית התפוצות") הבוחנת את הקשר בין זהות אישית לקולקטיבית
מאת: 


על הכותבים
פרופ' חיים אבני , האוניברסיטה העברית

פרופסור אמריטוס להיסטוריה יהודית חדשה במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי מחקרו העיקריים הם ספרד ואמריקה הלטינית.

מידע נוסף
 
פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה , האוניברסיטה העברית

פרופסור אמריטוס במכון ליהדות זמננו על שם אברהם הרמן באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעבר שימש כראש המכון. מומחה לדמוגרפיה של הקהילות היהודיות בעולם. חוקר במיוחד את הדמוגרפיה של הקהילות היהודיות במערב אירופה, בצפון אמריקה, באמריקה הלטינית ובישראל. 

מידע נוסף
 
פרופ' אליעזר בן-רפאל , האוניברסיטה העברית

פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל-אביב. בעבר ראש הקתדרה לסוציולוגיה פוליטית על שם ויינברג, נשיא המכון הבינלאומי לסוציולוגיה וראש האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה.

מידע נוסף
 
פרופ' עוזי רבהון , האוניברסיטה העברית

פרופסור ומרצה במכון ליהדות זמננו ע"ש א.הרמן באוניברסיטה העברית בירושלים ועוסק בחקר הדמוגרפיה והסוציולוגיה של העם היהודי בכלל ושל יהודי ארצות הברית וישראל בפרט.

 

 
 
שלח שאלה למומחה   |   שמור כדף הבית   |   הוסף למועדפים   |   תנאי שימוש באתר   |   Powered By Art-Up