בשער-קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער בפייסבוק - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל
דף הבית   |   על בשער   |   פעילויות בשער   |   ספר אורחים   |   צור קשר      רשימת תפוצה
 
 
 > שלח שאלה למומחה
 
 
 
     כל התחומים
     אסטרופיזיקה
     הנדסת חשמל
     הנדסת מזון
     כימיה
     פרקינסון
     ננוטכנולוגיה
     הנדסה
     מדעי המחשב
     כימיה
     ביולוגיה
     פיזיקה
     רפואה
     מתמטיקה
     מדעי הסביבה
     גיאוגרפיה
     מוט"ב
     הוראת המדעים
     אזרחות
     כלכלה
     היסטוריה
     משפטים
     פסיכולוגיה
     תנ"ך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 > בשער האזרחות
 
 
 > הרצאות מומחים ברשת
 
 
 > רשימת תפוצה
 
 > חתום בספר האורחים
 
 > כניסה לשואלים רשומים
 
 
 > English
 
ניקוז ראש 22/02/2011
שני מחקרים שבוצעו באחרונה תומכים בגישה של מדעני מכון ויצמן למדע – המציעה תקווה לנפגעים משבץ ומפגיעות ראש.
מכון ויצמן למדע   |   לחץ כאן למאמר המקורי   |   שאל שאלה אודות המאמר
תחומי דעת:  פיזיולוגיה ורפואה [ ביולוגיה ]  , נוירוביולוגיה [ ביולוגיה ]  , התא- מבנה ופעילות [ ביולוגיה - 1 ]  , תקשורת ויסות ותאום [ ביולוגיה - 1 ]  

אחת הסיבות לנזק ההרסני שיוצרים שבץ ופגיעות ראש אחרות, היא יצירה מוגברת של חומר הקרוי גלוטמט, אשר משמיד את תאי המוח הבאים איתו במגע. נכון להיום, לא ניתן להילחם בעודפי הגלוטמט ולמנוע את הנזק, משום שמרבית התרופות "נתקעות" במחסום הדם-מוח המונע את כניסתן למוח, ואילו התרופות שמצליחות לחדור אותו אינן פועלות כמתוכנן. שיטה שפותחה על-ידי מדענים ממכון ויצמן למדע עשויה, בעתיד, להציע דרך למנוע את הנזק שגורם עודף גלוטמט.

פרופ' ויוויאן טייכברג מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע היה הראשון להצביע, בשנת 2003, על דרך אפשרית לעקוף את הבעיה הזו – באמצעות שיטה שמבוססת על מנגנון טבעי בגוף לוויסות רמות הגלוטמט. גלוטמט הינו מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) – חומר בעל אורך חיים קצר שתפקידו להעביר מסרים בין תאי עצב, ובאופן נורמלי הוא כמעט ואינו מצוי בנוזלי המוח. לאחר אירוע מוחי או פגיעת ראש, נגרמת "הצפה" ברמות הגלוטמט במוח, אשר גורמת לעירור יתר של תאי העצב ה"מוצפים", ולמותם. למרות שמרבית הגלוטמט נוצר ונצרך במוח, אפשר למצוא אותו בכל הגוף, במיוחד בדם.

בניגוד לשיטות המנסות לטפל בעודפי הגלוטמט באמצעות הכוונת תרופות לתוך המוח, העלה פרופ' טייכברג רעיון, בשנת 1995, להשתמש במערכת הנימית אשר מגיעה לכל פינה במוח, ובאמצעותה להעביר את הגלוטמט מהמח לתוך הדם. המערכת מבוססת על "משאבות" זעירות, המצויות בצד הנים הפונה אל המוח, ומופעלות על-ידי ההבדלים בריכוזי גלוטמט במוח ובדם. לכן, דרך אחת להאיץ את ההעברה הזאת עשויה להיות הורדה של רמות הגלוטמט בדם – דבר שיגדיל את הפרש הריכוזים ויעודד שאיבת החומר מהמוח. פרופ' טייכברג הבין גם שהוא יכול לגייס לעזרתו אנזים מסוים המצוי באופן טבעי בדם. הפעלת האנזים, הקרוי GOT, גורמת לו לחפש ו"לצוד" את הגלוטמט בדם. כעבור שמונה שנים הצליח פרופ' טייכברג להראות – בניסויים שביצע בחולדות – כי המנגנון שהציע אכן מצליח להוריד את רמות הגלוטמט בדם במידה ניכרת.

כעבור שנים ספורות נוספות הצליחו פרופ' טייכברג ועמיתיו להראות כי בחולדות הסובלות מפגיעות ראש, בהן הופעל האנזים GOT, נמנע הנזק ההרסני לתאי המוח. עם זאת, עדיין אי אפשר היה לקבוע בוודאות כי ההגנה על תאי המוח היא אכן תוצאה ישירה ובלעדית של הירידה שנרשמה ברמות הגלוטמט בדם ובאזור הפגוע במוח. חברת "ידע מחקר ופיתוח" הוציאה פטנט על השיטה.

שני מחקרים חדשים תומכים בגישתו של פרופ' טייכברג – אחד שנעשה במעבדה וניסוי קליני בחולים – מספקים הוכחה לכך שהפעלת האנזים GOT בדם אכן תורמת להגנה על תאי המוח. בניסוי הראשון, שביצעו פרנסיסקו קמפוס ועמיתיו במעבדה של פרופ' חוזה קסטייו באוניברסיטה של סנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד, השתמשו המדענים בספקטרוסקופיה באמצעות תהודה מגנטית, והראו באופן חד משמעי כי הפעלת האנזים GOT בדם של חולדות הסובלות מפגיעות מוח דמויות-שבץ, מורידה את רמות הגלוטמט בדם ובאזור הפגוע במוח, וכן גורמת לצמצום משמעותי של מוות תאי מוח ושל הבצקת – המופיעה בדרך כלל במקרי שבץ. במחקר השני בדק צוות נוירולוגים את רמות גלוטמט והאנזים GOT בכמה מאות חולי שבץ בעת אשפוזם, בשני בתי חולים. הרופאים גילו כי שני נתונים אלה הם הגורמים המנבאים המשמעותיים ביותר את מצבו העתידי של החולה – באיזו מידה יחלים בתוך שלושה חודשים, ומידת הנזק המוחי שייגרם לו. שני המחקרים רומזים כי טיפול באמצעות הפעלת GOT עשוי לשפר את סיכויי ההחלמה של חולים שעברו שבץ ופגיעות מוחיות, ואף להאיץ את התהליך.

בנוסף לשבץ ולפגיעות ראש, עודף גלוטמט מאפיין מחלות נוספות, כמו אלצהיימר, פרקינסון, טרשת נפוצה, אפילפסיה, גלוקומה, גידולי מוח מסוימים ו-ALS. ייתכן כי טיפולים המבוססים על הורדת רמות הגלוטמט יקלו על התסמינים של מחלות אלה.


הוסף תגובה הדפס מאמר      שלח לחבר      מאמר מועדף
 
שלח שאלה למומחה   |   שמור כדף הבית   |   הוסף למועדפים   |   תנאי שימוש באתר   |   Powered By Art-Up