בשער-קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער בפייסבוק - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל
דף הבית   |   על בשער   |   פעילויות בשער   |   ספר אורחים   |   צור קשר      רשימת תפוצה
 
 
 > שלח שאלה למומחה
 
 
 
     כל התחומים
     אסטרופיזיקה
     הנדסת חשמל
     הנדסת מזון
     כימיה
     פרקינסון
     ננוטכנולוגיה
     הנדסה
     מדעי המחשב
     כימיה
     ביולוגיה
     פיזיקה
     רפואה
     מתמטיקה
     מדעי הסביבה
     גיאוגרפיה
     מוט"ב
     הוראת המדעים
     אזרחות
     כלכלה
     היסטוריה
     משפטים
     פסיכולוגיה
     תנ"ך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 > בשער האזרחות
 
 
 > הרצאות מומחים ברשת
 
 
 > רשימת תפוצה
 
 > חתום בספר האורחים
 
 > כניסה לשואלים רשומים
 
 
 > English
 
הון, שלטון ותקשורת
מאת:  אורן טוקטלי , אוניברסיטת תל אביב   |   שאל שאלה אודות המאמר
סדרה: תקשורת ופוליטיקה בישראל

הביטוי הון-שלטון הפך כבר לכה שגור בשפתנו עד כי נדמה לעתים כי שני מרכיביו – ההון והשלטון - ירדו יחדיו לעולם, ואי אפשר עוד להפריד ביניהם, חרף הביקורת והדיונים המלומדים המטיפים לכך. כה דומיננטי ה'הון-שלטון' הזה, עד כי מאפיל הוא על אחיו הצעיר אך המפותח ומורכב ממנו – ההון-פוליטיקה-ותקשורת. מורכב אמרנו, כי קשרים רבים ומעניינים יכולים להתפתח בין כל שתיים מצלעות המשולש, וגם בין כל שלושה המרכיבים של משוואה זו.

פעילותו של ארקדי גאידמק אשר פעל בישראל באופן אינטנסיבי במשך מספר שנים, יכולה לשמש דוגמה לקשרים כאלה. בראשית הדרך פעל כאיש עסקים אמיד השומר על דיסקרטיות ופרופיל תקשורתי נמוך אך בהמשך החליף אסטרטגיה וניכר היה שהוא מעוניין לרכוש את אהדת הציבור ותמיכתו. בהדרגה שלח ידו לכל כיוון אפשרי – מתרומות ופעולות פילנתרופיות שקטות, דרך עריכת מסיבות המוניות בחוצות הכרך המדיפות ניחוח של חנופה לציבור, וגם הוצאת תושבי שדרות לחופשת מרגוע הרחק מאימת הסקאדים הנורים עליהם מרצועת עזה, אחר התעלמות ממושכת של הממשלה ממצוקתם של תושבים אלה. את אהדת ההמונים ניסה לרכוש בין היתר באמצעות רכישת בית"ר ירושלים ואילו את אחריותו כלפי צורכי הציבור הפגין ברוכשו את בית חולים 'ביקור חולים' המתמוטט. כאשר הכיסוי התקשורתי לו זכה, לא ענה על ציפיותיו הודיע שאם צריך, ייקנה תחנת שידור. ואכן תחנת רדיו כבר רכש, אבל בכך לא הסתפק. יום אחד הופיע על מרקע הטלוויזיה ככוכב תשדיר פרסומת משעשעת ולמחרת התבשרנו על תכנית טלוויזיה חדשה בהנחייתו. עם רקע כזה, איש לא התפלא כאשר קפץ איל ההון הפעלתן לזירה הפוליטית ממש, הקים מפלגה, 'הריץ' אותה במישור המקומי, והיה בעצמו מועמד לראשות עירית ירושלים. עם שאפתנות כזו נראה היה שיעדו הסופי היה הזירה הפוליטית הארצית.

לכאורה, אפשר לשאול, מה רע בכך שאיש עסקים משתמש בהונו הרב כדי לרכוש אהדה ציבורית באמצעות מעשים פילנטרופיים? איזה פסול יש בכך שאדם המבקש לשפר את תדמיתו ומעמדו, פועל גם בזירה התקשורתית עצמה, וכבר אינו רק מרואיין שהעיתונאים אוהבים לקנטר, אלא בעלים של תחנת רדיו, וגם 'כוכב' וכמעט מנחה בתוכנית החותרת אלי רייטינג? כל הפעילויות הללו חוקיות ועל חלקן אף ראוי לברך. ובכלל, אין זו המצאה ישראלית. ראו למשל את המיליארדר ברלוסקוני – איל הון אשר בין היתר שולט בתעשיית מדיה ובקבוצת כדורגל, וראש ממשלה שוב ושוב.

אלא שהדברים יורדים לשורשי המשטר הדמוקרטי.

במישור הכלכלי רווחת התפיסה כי לתחרותיות במשק חשיבות רבה ויש לפעול כנגד ריכוזיות גבוהה מטעמים של יעילות כלכלית. לשם כך נועד חוק ההגבלים העסקיים, חוק החל על כלל הפעילויות הכלכליות במשק. ואולם כבר מזמן מקובלת התובנה כי בתחום התקשורת אין די בהוראותיו של חוק ההגבלים העיסקיים שכן לתחרותיות חשיבות גדולה גם כדי להבטיח זרימה חופשית של מידע ושל מגוון דעות בחברה.

ירון אזרחי ושותפיו[i] מציגים בחיבורם בנושא זה, שורה של סכנות הנשקפות למשטר הדמוקרטי מריכוז השליטה באמצעי תקשורת בתחומי חדשות ואקטואליה: נבחרי ציבור עלולים להימנע מלבקר את אמצעי התקשורת ואת בעליהם מחשש שתיחסם דרכם להתבטא באופן חופשי בפני הציבור הרחב; אמצעי התקשורת שלבעליהם אינטרסים נוספים עלולים לפעול בסיקוריהם ובביקורתם על פי אינטרסים אלה ולא באורח אובייקיטיבי; עיתונאים ואמצעי תקשורת עלולים לחשוש מלדון בעניניהם של בעלי השליטה באמצעי התקשורת מחשש שיבולע להם; בעלי סמכויות שלטוניות ואנשי תקשורת עלולים לפתח יחסי 'תן וקח' זה עם זה, תחת יחסי ביקורת ענינית מצד אחד ובקרה מצד שני. כל אלה עלולים להביא לצמצום מגוון הדעות בציבור.

כדי להתמודד עם סכנות הריכוזיות נקבעו בחוקי התקשורת האלקטרונית הוראות המגבילות אנשים ותאגידים מלשלוט בשיעורים גבוהים בתחנות רדיו וטלוויזיה, או מלרכז שליטה במספר אמצעי תקשורת כמו עיתונים ותחנות שידור. גם גורמים פוליטיים הורחקו מזירה זו.

אך אין בכוחם של הסדרי הבעלויות הצולבות הקבועים כיום בחוק כדי לפתור את כל מורכבות היחסים במשולש הון – שלטון (פוליטיקאים) – ותקשורת. כך למשל, אין בכוחן של מגבלות הבעלויות לפתור הסכמות ו'הבנות' בלתי פורמליות בין בעלי אינטרסים משותפים - בין אם אלה מתקיימות בין מספר בעלי שליטה, בין עיתונאי ובעל שליטה, בין פוליטיקאי ובעל שליטה, או בין פוליטיקאי ועיתונאי. כל אחת ממערכות יחסים אלה עלולה לפגוע בזרימה החופשית של המידע והדעות. בעיה אחרת שאין המגבלות הללו פותרות, היא שאלת הכוח המצרפי שצובר מי שפועל בשתיים או אף בשלוש הזירות גם יחד: פוליטיקאי שהוא גם בעלים של אמצעי תקשורת, או פוליטיקאי שהוא גם 'כוכב' תקשורת – מנחה, מגיש או בדרן. כל צירוף כזה, לא רק שנותן לבעליו יתרון יחסי על פני עמיתיו, אלא שבכך הוא גם מגביר את הסטתו של ה'משחק הדמוקרטי' מזירת המאבק בין דיעות ועמדות אל עבר תחרות במישור השיווקי - נטול התוכן המהותי.

כל אלה פוגעים באיכותם של החברה והמשטר. טשטוש התחומים הזה פוגע בעקרון ביזור הכוח. דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב ואף לא רק הגנה על זכויות המיעוט. מרכיב חשוב במבנה הדמוקרטיה הינו יצירת משטר של איזונים, בלמים ופיזור הכוח. עם התעצמותה של התקשורת אין עוד להסתפק בהפרדת הרשויות המסורתיות – המחוקקת, המבצעת והשופטת, אלא יש להחיל עקרון זה גם על התקשורת, זו שרבים מונים אותה כרשות רביעית במשטר הדמוקרטי, אך למעמד פורמלי כזה טרם זכתה.

מחקר של בנק ישראל[ii] מצא כי "זיהוי של 10 הקבוצות הגדולות במשק, שכולן בבעלותן של משפחות, מעלה כי משקלן מתקרב ל30% - מן הגבוהים בעולם המערבי". נתון זה מצביע על סכנת הריכוזיות רבה גם בתחום התקשורת ומדגיש ביתר שאת את חשיבות החלתו של רעיון 'הפרדת הרשויות' ביחס לאפשרות של ריכוז הון, שלטון ותקשורת באותן ידיים.

עד כמה חשוב לעשות כך ניתן ללמוד ממחקרם של אריאן ושותפיו, 'מדד הדמוקרטיה הישראלית 2007'[iii]. ממצאיו של מחקר זה הביאו את עורכיו למסקנה[iv] כי 'הדמוקרטיה הישראלית שרויה במשבר עמוק'. בערכם השוואה בין-לאומית רב ממדית הם מצאו כי 'ישראל טרם הצליחה לסגל לעצמה את מאפייני הדמוקרטיה המהותית, ובמדדים רבים היא מוערכת בתחתית מדרג המדינות'. את דבריהם הם מסכמים בהבעת חשש ל'פגיעה בחוסנה של החברה הישראלית ובכושר עמידתה'.

מצב זה של דמוקרטיה שברירית, משק ריכוזי ושוק תקשורת דינמי שמאפייניו משתנים בקצב מהיר, מחייב לרענן את המנגנונים אשר יבטיחו לחברה בישראל שוקי מידע ודיעות חופשיים וחסונים.



[i] בעלות צולבת-שליטה ותחרות בשוק התקשורת הישראלי, מאת ירון אזרחי, זוהר גושן, שמואל לשם, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים, 2003.

[ii] התהוותן של הקבוצות העסקיות בישראל והשפעתן על החברות ועל המשק, קונסטנטין קוסנקו, מח' המחקר של בנק ישראל, 2008.

[iii] מדד הדמוקרטיה הישראלית 2007: לכידות בחברה שסועה, מאת אשר אריאן, ניר אטמור, יעל הדר, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים

[iv] שם, אחרית דבר. ע' 87.




הוסף תגובה הדפס מאמר      שלח לחבר      מאמר מועדף
 
שלח שאלה למומחה   |   שמור כדף הבית   |   הוסף למועדפים   |   תנאי שימוש באתר   |   Powered By Art-Up